<h1>רבינו ירוחם נ"א ח"ד</h1>
<h2>דף מה:</h2>
תינוק בן י"ב שנה ויום א' נדריו נבדקין ואם ידע לשם מי נדר נדרו נדר ואם לאו אין נדרו נדר ונבדקי' כל שנת י"ג ומשנת י"ג ויום א' אפילו אינו יודע לשם מי נדר דבריו קיימין ופחות משנים עשרה שנה ויום אחד אפילו הוא יודע לשם מי נדר דבריו בטלים ושנת י"ג לזכר אפילו הביא בה ב' שערות אינה כלום ואמרינן שומא נינהו ונקרא קטן כי תוך זמן כלפני זמן ואינו נקרא גדול עד שיביא ב' שערות אחר י"ג שנה ואם הביא ב' שערו' תוך שנת י"ג ואותן שערות בעצמן נמצאו בו אחר י"ג אמרי' שהם שומא ועדיין אינו גדול ומכל מקום אם תוך זמן לא בדקו ולאחר זמן שהוא אחר י"ג שנה נמצאו בו ב' שערות לא מחזיקינן להו בשומא והוי גדול כמו שכתבתי בתינוק' [לקמן מ"ח ע"ב] ולפי פירוש ר"ת אם הבי' ב' שערות ביום אחרון של שנת י"ג הוי גדול וכבר כתבתי למעלה בתינוקת כי דברי שאר הפוסקים נראה עקר.
<h2>דף מו.</h2>
תנוקת בת י"א שנה ויום אח' נדריה נבדקין כל שנת י"ב אם ידעה לשם מי נדרה נדרה נדר ואם לאו אין נדרה נדר ובפחת מזה הזמן אפילו ידעה לשם מי נדרה אין נדרה נדר ומאחר שתהי' בת י"ב שנה ויום א' הרי היא גדולה ואפילו לא ידעה לשם מי נדרה נדרה נדר ושנת י"ב לנקבה אפילו הביאה ב' שערות אינו כלום דתוך הפרק כלפני הפרק כי לא נקראת גדולה עד שתביא שערות משתגדיל כלומר אחר שתהי' בת י"ב שנה ויום א' ולמטה [לקמן מ"ח ע"ב] אכתוב אם נמצאו בה אלו השערות בעצמן לאח' שהגדילה וכן פשוט בגיטין ועוד שם כי כן להקדש אם הקדיש' כמו לנדרי' ומאחר שתהיה בת י"ב שנה ויום אח' הרי היא בחזקת גדולה ולא תמאן אחר כך אף על פי שאין אנו ידועים בודאי אם הביאה ב' שערות ואפילו אם אנו יודעין בודאי שלא הביא' (כמו) [כגון] שבדקנו אותה לא תמאן דחיישי' שמא נשרו וכבר היא גדולה ודוק' שקדש תוך זמן שהוא תוך שנת י"ב ובעל לאחר זמן כלומר אחר שנת י"ב דה"ל ספיקא דאוריתא ואז חיישינן שמא נשרו ולא תמאן אבל כשלא בעל לאחר זמן לא הוי ספיקא דאוריתא ולא חיישינן שמא נשרו. ואפילו היא בת י"ב וידענו בודאי שלא הביאה ב' שערות יכולה היא למאן אבל לענין חליצה אפילו היא בת י"ב שנה ויום א' לא מחזיקינן לה בגדולה ולא תחלוץ עד שתבדק אם הביאה ב' שערות.
הבן נקרא גדול מבן י"ג שנה ויום אחד והבת מבת י"ב שנה ויום א' למכות ולעונשים ולנדרין ולהקדשות ולכל שאר דברים והוא שיביאו ב' שערות כדאמרינן בנדה וכן בכמה דוכתי. האב שאמר בני זה בן י"ג שנה ויום א' ובתי זאת בת י"ב שנה ויום א' נאמן לנדרים ולהקדשות ולכיוצא בהן אבל לא למכות ולעונשים פשוט בקדושין פירוש ומיירי שהביאו ב' שערו' ומעיד האב עליהם שבאו לכלל שנים דאם לא עדות האב אמרינן שומא נינהו ולא היו גדולים אפילו לגבי נדרים אבל אם לא הביאו ב' שערות אפילו אם עדי' מעידי' שהוא בן י"ג שנה לא הגיע למכות ולעונשים דהא לחליצה בעו בדיקה אפילו הגיע לכלל שנים כדאמרינן בנדה. ונראה מכאן דלענין חליצה אין האב נאמן שהגיע לכלל שנים כמו שאינו נאמן למכות ולעונשים וכתב ר"י ומיהו אם יש שערות מרובות שאינו מצוי שיביא בענין זה קודם הזמן נראה דבכה"ג סמכינן ארובא אפילו למאן דחייש אמיעוט' ויהיה האב נאמן. ועוד נוכל לומר דאם הביא ב' שערות סמכינן על עדות האב אף למכות ולעונשין והכא מיירי שהאב מעיד על מעשה שהיה כבר דבההיא שעתא היה בן י"ג וגם הביא ב' שערו' וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף מז.</h2>
משלו חכמים משל באשה. פגה בוחל וצמל. פגה פירוש נערה תנוקת. בוחל הם ימי נערות ובאלו ב' הסימנין אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. צמל פירוש כגון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה. אי זהו סימניה משיעלה הקמט תחת הדד וי"א משיטו הדדין. וי"א משתשחיר הפטמת. וי"א כדי שיתן ידו על עוקצו של דד והוא שוקע ושוהה לחזור פרש"י דאלו הסימנים חוזר לצמל שאמרנו והם כלם סימני בגרות והקשו עליו ופר"ת דאבוחל קאי דאלו הן כלן סימני נערות וכן עקר.
ואלו הן סימני בגרות משיתקשקשו הדדין. וי"א משיפצל ראש החוטם. וי"א משתקיף העטרה. וי"א משיתמעך הכף שהוא מקום תפוח שיש באשה למעלה מאותו מקום וכיון שמתגדל מתמעך והלכה כדברי כלם להחמיר. הביאה אחד מהסימנים הללו הויא לה בחזקת בוגרת להחמיר שאם קדשה עצמה בחיי אביה קדושיה קדושין וצריכה גט ואם קדשה אביה גם כן לאחר צריכה גם כן ממנו גט וגם אין אביה מפר נדריה. עד שתביא כל אלו הסימנים הוא ספק אם היא ברשות האב ומשם ואילך שהביאה כל אלו הסימנים קדושי אביה אינם כלו' כי כבר יצתה כי ג' סימנים נתנו חז"ל באשה. פגה מלמעלה בידוע שלא הביאה ב' שערות. בוחל מלמעלה בידוע שהביאה ב' שערו'. צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף והרי היא בוגרת.
<h2>דף מז:</h2>
ובת שהיא בת י"א שנה שנולדו לה סימני איילונית לא חולצ' ולא מתיבמ' לא נולדו לה סימני אלוני' ולא הביא' ב' שערות הרי היא עדין קטנה ולא מחזקינן לה באלונית עד שיעברו רוב שנותיה כל זה פשוט ומוכח בנדה ובכמה דוכתי.
ובן עשרים שנולדו בו סימני סריס לא חולץ ולא מיבם לא נולדו בו סימני סריס ולא הביא ב' שערות לא מחזיקינן ליה בסריס עד שיעברו רוב שנותיו ושנת כ' כיון שיצאו ממנה ל' יום חשבינן ליה לכל דבר כמו שיצאו כל הכ' והרי הוא כמו בן כ' ובודקין לחליצה ולמיאונין ולגירושין עיקר אלו הדינין פשוטים בנדה ובתרא ובכמ' דוכתי ובגיטין ועוד שם כי כן הדין להקדש אם הקדיש ועוד פשוט ביבמות כי סריס שאמרנו סריס חמה שלא היה לו שעת הכושר מעולם ואפילו אם יש לו סימני סריס אין מחזיקין אותו כסריס עד שיהא בן כ' שנה ולא הביא שני שערות אבל קודם לכן אין מחזיקין אותו בסריס אפילו אם יש בו סימני סריס ואם הביא ב' שערות קודם כ' מחזיקין אותו בגדול למפרע מי"ג שנה ואם לא הביא עד עשרים שנה ויש בו סימני סריס מחזיקין אותו בגדול מאחר שיש לו כ' שנה ומחזיקין אותו לסריס ואפילו הביא ב' שערות אחר כ' ואפילו לא הביא הרי הוא גדול מאחר שהוא בן כ'. ואלו הן סימניו שאין לו זקן ושערו לקוי כלומר ששערו דק ביותר כשער קטן שנולד ובשרו מחליק שהוא חלק כבשר האשה וכל שאין מימי רגליו מעלין רתיחה שדרך מי רגלים כשאדם משתין במקום אשבורן מעלין רתיחה כחבית של יין כשהי' תוסס' ולפי שהוא מצטנן אין מי רגליו מעלין רתיחה וכל שאינו עושה כיפה כשמשתין כלומר כיפה כלפי מעלה כמין קשת בקלוח אלא שותת למטה ושכבת זרעו דיהה כלומר כהה ואפלה ומימי רגליו אין מחמיצין כלומר מסריחין כששוהין בכלי לפי שלא נתבשלו שטבעו אינו חם אלא מצונן ונשארו מים חמין כמו קודם שהייתן וי"מ שאין מחמיצין העיסה מפני צנתן ואין בשרו מעלה הבל כלומר כשרוחץ בימות הגשמים אין מעלה הבל כאיד של חמימו' הדומה לעשן וקולו לקוי ואין נכר בין איש לאשה ואם הביא ב' שערות בזקן אפילו לאחר כ' אינו בחזקת סריס עד שיהיו בו כל הסימנים שכתבתי ולא במקצתן ואם לא הביא ב' שערות בזקן לאחר כ' אפילו אין בו אלא א' מן הסימנים שכתבתי הרי הוא בחזקת סריס מאחר שלא הביא ב' שערות קודם כ' אפילו הביא אותם לאחר כ' כי כבר כתבתי דאם הביא ב' שערות באותו מקום הראוי לצמוח קודם כ' אפילו יש בו הסימני' הללו יצא מכלל סריס ומה שאמרנו שאם הביא ב' שערות קודם כ' שהרי הוא גדול למפרע מיום שהיה בן י"ג שנה ויום א' אם אכל חלב או עבר שום אחת מן העבירות בנתים מת עליה ומלקין אותו והויא התראת ספק כשהתרו בו והוי פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דר"י אמר דהוי התראה והלכה כר"י.
תינוק ותינוקת כל מקום שאמרנו בהם יום א' בעי' מעת לעת וכשלא אמרו יום א' לא בעי' מעת לעת כגון שנת כ' לתינוק ושנת י"א לתינוקת לא בעינן בהן מעת לעת כך פשוט בנדה וכתב רי"ף דהלכתא כרבי יוסי בן כיפר דאמר דכיון שעברו ל' יום משנת כ' הרי היא שנת כ' לכל דבריה.
<h2>דף מח.</h2>
בא סימן התחתון שהוא ב' שערות אין משגיחין בעליון שהם אותם שכתבתי מלמעלה והרי היא חשובה גדולה לכל דבר מאחר שהיא בת י"ב שנה ויום א' וכן אם בא סימן עליון שהו' בוחל שכתבתי בודאי כבר בא תחתון והרי היא גדולה כמו כן ולפיכך אשה שיש לה דדין גדולים אין צרי' לבדוק בתחתון כי כבר בא ואמרינן כבר נשרו.
<h2>דף מח:</h2>
וסומכין על בדיקת נשים לאחר הפרק כלומר אחר י"ב שנה ויום א' בין לחליצה בין למיאון מאחר דקי"ל כרבא דכיון שהגיעה לכלל שנותיה דחזקה הביאה סימנים ותוך הפרק נמי בודקין נשים ונפקא מינה בבדיקה תוך הפרק שהוא שנת י"ב שאם נמצאו בה ב' שערות קודם הפרק ואותן שערות בעצמן נמצאו בה לאחר הפרק אמרינן שהיא שומא ועדין אינה גדולה ומכל מקום אם לא נבדקה קודם הפרק ומצאו לה שערות לאחר הפרק אין מחזיקין אותן בשומא אלא בשערו' והוי גדולה. ותוך זמן כלפני זמן כלומר תוך שנת י"ב כלפני י"ב ותוך הפרק כלפני הפרק ר"ל תוך זמן כלפני זמן וכן פירשו רי"ף ורוב הפוסקים ור"ת פירש בענין אחר תוך כלפני הפרק ולפי פירושו אם הביאה ב' שערות ביום אחרון של שנת י"ב הוי גדולה לכל דבר דהלכה כרבי יהודה בתוך הפרק שהוא יום אחרון כלאח' הפרק וראשון נראה עקר.
ועוד פשוט בכמה דוכתי דבודקין לחליצה ולמיאונים ולגירושין. וכן פשוט בבתרא וכן פסק רי"ף דאמרינן חזקה כרבא ובודקים נשים בין להקל בין להחמיר ור"ח פסק דאין הלכה כרבא הילכך תוך הפרק נשים בודקין ואין נשים נאמנות אלא להחמיר אבל לא להקל וראשון נראה עקר. פירוש להחמיר גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ להקל קטנה היא שתמאן וגדולה היא שתחלוץ והקשה רי"ף והא דאמרינן בודקין למיאונין קשה דהא אמרינן הלכה כרבא דקטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין ותרץ דלא אמר רבא אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימני' אלא לענין איסורא דאורית' דעבדינן לחומרא ולא בדקינן דחיישינן שמא נשרו אבל בספיקתא דרבנן בדקינן ואם לא נמצאו בה ב' שערות עדין קטנה היא וממאנת ולא חיישינן שמא נשרו והא דאמרינן בודקין למיאוני' היכ' דקדש תוך זמן או לפני זמן ובעל תוך זמן ולא בעל אח' זמן דלאו נישואי' דאוריתא נינהו ע"כ.
<h2>דף נב.</h2>
תינוק ותנוקת שהביאו ב' שערות אפילו בגומא אח' או אפילו גומא בלא שערות חייבין בכל המצות והתנוקת לא תמאן אחר כך.
<h2>דף נב:</h2>
ובלבד שיהיו הב' שערות במקום אחד או שתיהן בגבה או בכריסה ואפי' בקשרי אצבעותיה כך פשוט בנדה וכן הסכימו רוב הפוסקי' וכן כתב רי"ף ור"י פסק להחמיר כדברי כלם הילכך אם היו בשני מקומות כגון א' בגבה וא' בכריסה הוי גדולה להחמיר שלא תמאן.
וכתב רמ"ה ביבמות שדקדק מההיא דסריס ש"מ דב' שערות האמורות בכל מקום לא הוו סימן אלא היכא דמשתכחי בבית הערוה אבל בשאר איברים לא הוו סימן וההיא דגרסינן התם אפילו א' בגבה וא' בכריסה וא' בקשרי אצבעותיה של יד או של רגל דברי ר"ש בן יהודה שאמר משו' איש כפר עדו שאמר משום רבי שמעון ליתא ע"כ וכן ראיתי לרבותי נוהגין.
ועוד פשוט ובאורך השערות בשיעורן הלכה כדברי כלם להחמיר הילכך משיהיו נקרצות בצפורן לא תמאן ולענין חליצה לא תחלוץ עד שיהיו ארוכים כל כך כדי שיהו ניטלין בזוג המספרים או שתכוף ראשן לעקרן.
